טחורים - Heamorrhoids

מהם טחורים?

מדובר בעצם בהרחבה של הורידים באיזור פי הטבעת. מנגנון היווצרותם נעוץ בזרימה מוגברת של דם ברשת העורקית - ורידית באזור. הרחבת הרשת הוסקולרית גורמת למעגל המזין את עצמו והתוצאה הסופית היא אי ספיקה ורידית ויצירת טחורים.

ישנם שני סוגים של טחורים - פנימיים (יותר עמוקים) וחיצוניים (שטחיים, בסמוך לפי הטבעת).

מהי שכיחותם?

מחלת טחורים נפוצה ביותר ומשפיעה על כ-30% מהאוכלוסייה.

מהם התסמינים הנפוצים?

התסמינים בדרך כלל תלויים בסוג הטחורים.

בטחורים חיצוניים: 

• גרד וחוסר נוחות באזור פי הטבעת
• כאב
• נפיחות
• דימומים
• לעיתים נוצר קריש דם בתוכם ואז ישנו כאב משמעותי, נפיחות ודלקת
• בעיה אסתטית

בטחורים פנימיים:

לרוב לא ניתן לראותם או להרגישם אך יכולים לגרום לתופעות הבאות:

• דימומים בצואה
• כאבים במידה והטחורים נדחקים ויוצאים מאיזור פי הטבעת

טיפול בטחורים - מהם הטיפולים העומדים לרשותי?

• טיפול שמרני במשחות ואמבטיות.
• טיפול כירורגי הכולל:

קשירה - טיפול  בו הטחורים נקשרים בכדי למנוע זרימת דם לתוכם ולבסוף נושרים.

ניתוח - בו מבצעים חתך באזור האנוס והוצאת הטחורים.

• טיפול זעיר פולשני:

הגישה החדשה בעולם כוללת צנתור וסגירת העורקים שמובילים דם לטחורים.

שיטה זו מבוצעת ע"י הרדמה מקומית, דקירה קטנה באיזור המפשעה או היד והדגמה של כל הענפים העורקיים התורמים ליצירת הטחורים - דבר המאפשר סגירה טובה יותר ולכן גם תוצאות מיטביות. לאחר זיהוי העורקים הפתולוגים מבוצעת סגירה שלהם ע"י סלילים.

מהם היתרונות של טיפול בטחורים בשיטה הזעיר פולשנית על פני ניתוח?

• התאוששות מהירה וחזרה לשגרה - ניתן להשתחרר כבר ביום הפעולה
• פעולה לא כואבת בניגוד לניתוח - אין תקופת החלמה.
• הימנעות מהרדמה
• מיעוט בסיבוכים
• סגירה מלאה של כל הענפים העורקיים המובילים ליצירת הטחורים
• אחוזי הצלחה של כ-70% - זהים לאלו של הגישה הניתוחית
• אפשרות לטיפול גם בטחורים פנימיים וגם בחיצוניים

מי מתאים לעבור את הפעולה?

כל מטופל/ת שחווים תסמינים שאינם משתפרים על ידי תרופות ו/או טיפול שמרני ואינם מסוגלים או לא רוצים לעבור טיפולים כירורגיים פולשניים, מועמדים לאמבוליזציה. המועמדים חייבים להיות בעלי תפקוד כלייתי סביר.

מה הוא מהלך הפעולה?

הפציינט מושכב על מיטת הטיפולים ומחובר למסכים העוקבים אחר הדופק, לחץ הדם, ורמת החמצן. הפעולה מבוצעת על ידי רדיולוג פולשני אשר משכך את האזור, לרוב במפשעה, בעזרת הרדמה מקומית. ניתן גם להשתמש בחומרי הרגעה קלים. לאחר מכן הרופא מבצע דקירה דרכה הוא מחדיר צינורית דקה (קטטר) לעורק ומתמרן אותה  לאתר הטיפול. מוזרקת כמות קטנה של חומר ניגוד כך שהרדיולוג הפולשני יכול לראות בבירור את העורקים המספקים את הערמונית בצילום הרנטגן, על מנת להצביע היכן ניתן לסגור אותם (אמבוליזציה).

כשהוא רואה את העורקים המספקים את הטחורים, הרופא משחרר חלקיקים זעירים הגורמים ליצירת סתימה בעורקים הנכונים. דבר זה מוריד את הזרימה ובכך גורם להתכווצות והעלמות הטחורים. לאחר השלמת ההליך, הקטטר מוסר ולחץ מופעל באזור הדקירה במפשעה. אין תפרים גלויים בעור. הפתח הזעיר בעור מכוסה בפלסטר. הליך זה מסתיים בדרך כלל תוך פחות משעתיים.

מה תהליך ההחלמה?

לאחר האמבוליזציה ניתן להשתחרר הביתה באותו יום, ולחזור לעבודה לאחר מספר ימים. הטחורים מתכווצים בהדרגה במשך מספר חודשים - דבר שמביא לשיפור משמעותי ואף להיעלמות התסמינים.