דימום מפי הטבעת

דימום רקטלי הוא הפרשה של דמם טרי מפי הטבעת. הגורמים לדמם יכולים להיות שונים וכמויות הדמם משתנות גם כן. לעיתים, צבע הדם יכול לרמז על הגורם לדימום.

תסמינים

הסימנים לנוכחות דמם לרוב נראים על נייר הטואלט לאחר ניגוב או טיפות דם באסלה. ייתכן והדם יהיה בצואה. התסמינים משתנים בהתאם לגורם הדמם. ברוב המקרים מקור הדמם אינו מסוכן ובר טיפול.

גורמים לדמם מפי הטבעת

קיימים גורמים שונים לדמם רקטלי.

• טחורים – הסיבה הנפוצה ביותר לדמם מפי הטבעת. בהרחבה של הורידים באיזור פי הטבעת. מנגנון היווצרותם נעוץ בזרימה מוגברת של דם ברשת העורקית – ורידית באזור. הרחבת הרשת הוסקולרית גורמת למעגל המזין את עצמו והתוצאה הסופית היא אי ספיקה ורידית ויצירת טחורים.
• פיסורה – זו קרע או פציעה ברקמה של האנוס. לחץ יתר על רקמה באזור זה יכולה לגרום לו להיקרע. כתוצאה מכך, בעת העברת פעולת מעי יכול להופיע דם טרי ותחושת כאב שורפת באזור. לרוב, פיסורות מחלימות מעצמן.
• פיסטולה או אבצס אנלי – ישנן בלוטות מפרישות קטנות באזור האנוס. בלוטת אלו יכולות להזדהם. כאשר נאגר תוכן בבלוטה נגרם אבצס. פיסטולה אנלית הינה יצירת קשר בין האבצס שנוצר אל העור סביב האנוס.
• מחלת סעיפים – דיברטיקולוזיס הינו מצב בו מתפתחים סעיפים קטנים בדופן המעי הגס. דיברטיקוליטיס הינו מצב בו מתפתח זיהום בסעיפים אלו. בשני המצבים קיימת אפשרות לדמם מהמעי.
• מחלות מעי דלקתיות – הן מחלת קרוהן והן קוליטיס קיבית הינן מוגדרות כמחלות מעי המערבות את המעי הגס. סימפטומים של מחלות אלו הינן חום, שלשול, כאבים והתכווצויות בטניות, חסימות מעי ודמם מפי הטבעת.
• כיבים – כיב במעי, לרוב בקיבה או המעי הדק גורמים לפגיעה בדופן הרירית ועקב הפציעה קיים דמם אל מערכת העיכול.
• פוליפים – תהליכים אלו גדלים בדופן המעי הגס וכאשר הם מספיק גדולים, הם יכולים לדמם.
• גידולים – גידולים במערכת העיכול מקבלים אספקת דם גדולה ולעיתים מדממים.

כיצד מאבחנים דימום רקטלי

קיימת חשיבות רבה לקביעת מקור הדמם והתאמת הטיפול בהתאם.

בדיקת דם סמוי בצואה הינה הבדיקה הבסיסית ביותר בה ניתן לאבחן נוכחות מזערית של דמם ממקור מערכת העיכול.

דמם ממקור מעי גס, אנוס ורקטום ניתן לבדוק על ידי בדיקת רופא עם מכשיר מיוחד (אנדוסקופ). סוגי מכשירים אלו מותאמים לסריקת המעי הגס בחיפוש אחר גורם לדמם. ניתן להשתמש במכשיר זה כאשר קיים חשד למקור דמם בקיבה. להערכה של המעי הדק ניתן להשתמש גם בקפסולה מיוחדת המצלמת את דופן המעי מבפנים.

במקרים מסויימים יהיה צורך בשימוש בהדמיה כמו MRI או CT. הדמיה זו מאפשרת חיפוש אחר מחלת סעיפים, תהליכים גידוליים, מחלות מעי דלקתיות, פיסטולות או אבצסים.  במידה ומקור הדמם אינו ברור, ניתן לבצע מיפוי בעזרת כדוריות דם מסומנות אשר מצביעות על מקור הדמם.

כיצד מטפלים בדימום רקטלי

דימום רקטלי הינו תסמין של מצב רפואי שאולי מצריך טיפול. בעוד דמם קל וחד פעמי יכול להיות חולף אך דמם בכמות ותדירות גדולה יותר יכול להיות סימן למצב מדאיג המצריך יעוץ רפואי.

כאשר מדובר בדמם ממקור טחורים, שזהו הדמם הנפוץ ביותר, הטיפול הינו שמרני במשחות ואמבטיות. טיפול כירורגי או טיפול זעיר פולשני.

דמם ממקור פיסורה לרוב יעבור מעצמו. אך לעיתים יש צורך בהערכת רופא.

פיסטולה או אבצס פריאנלי לרוב מצריכים התערבות רפואית לצורך טיפול.

מחלות סעיפים מצריכות שמירה על תזונה מסויימת אך במצב זיהומי או דלקתי מצריכות טיפול אנטיביוטי. קיימים מצבים בהם יהיה צורך בניתוח לכריתת מקטע מעי.

מחלות מעי דלקתיות מחייבות טיפול. במידה וקיימים סיבוכים של מחלות אלו (כגון פיסטולות או חסימות), ייתכן ויש צורך בכריתה של מקטע מעי.

כיבים מחייבים טיפול, לרוב תרופתי.

פוליפים וגידולים הינם מצבים המחייבים טיפול, לרוב כירורגי. בעוד שפוליפים קטנים ניתנים להסרה במהלך קולונוסקופיה, פוליפים גדולים יותר וגידולים מצריכים התייחסות של כירורג ולעיתים אונקולוג.