כאבי מפרקים, אוסטיאוארטריטיס, טיפולים חדשניים, ומה שביניהם. סיפור לפני שינה שכל ילד יבין.

טוב, היום עומדת בפניי משימה מעניינת: להסביר על בעיה רפואית נפוצה וכואבת כך שהבכורה שלי בת ה 13 (ליה) תבין, וגם לעשות את זה מספיק מעניין כך שהקשב והריכוז הטינאייג’רי שלה יספיקו לפחות ל 5 דקות. בקיצור על סף הבלתי אפשרי, אבל ננסה… 

אז ככה… השלד שלנו הוא בעצם מכונה שבנויה מעצמות, מפרקים וסחוסים. המטרה המרכזית של המכונה היא נשיאת משקל. המפרקים הם אזורי החיבור בין העצמות שבתוכם יש סחוסים שתפקידם לבלום זעזועים ממש כמו באופניים ורכבים.  

כמו שאין מכונה שלא מתקלקלת לפעמים, כך גם מכונת השלד ובייחוד המפרקים. זוכרת ליה שהחלפנו את האוטו הקודם שלנו אחרי 6 שנים וקנינו חדש למרות שהישן היה דווקא סבבה? אז חוץ מלשמח את אבא, עשינו את זה כי האוטו הישן שכבר נסע 120,000 ק”מ, היה כבר קצת “זקן” במושגי רכב וזה אומר שבילינו במוסך יותר זמן ממה שהיינו רוצים. גם המפרקים שלנו אותו הדבר, רק שבמקום מוסך אנשים שכואבים להם המפרקים הולכים לקופת חולים, שזה מעצבן לא פחות ממוסך.  

המפרקים שהכי נפגעים עם השנים הם כמובן המפרקים שיש עליהם הכי הרבה עומס – כמובן שזה הברכיים והירכיים כי בזמן עמידה, הליכה, וריצה הם נושאים את כל משקל הגוף. ואם במשקל עסקינן, אז אם תמשיכי לטחון ממתקים לפני שינה באותו הקצב כמו עכשיו, זה יכול לקרות גם לך ובגיל מוקדם מהצפוי כי אמנם את פצפונת עכשיו, אך לא לעולם חוסן וממש אין סיבה להעמיס על הגוף ועל המפרקים משקל מיותר. 

מה שקורה זה שעם הזמן הסחוסים שהם אותם בולמי זעזועים נשחקים והעצמות מתחילות להשתפשף אחת בשנייה ולגרום לדלקת מקומית  וזו היא בעצם דלקת המפרקים. אנחנו הרופאים, בשביל להישמע חכמים, ממצאים לכל דבר שם מסובך בלטינית. לתופעת השחיקה הזו, אנו קוראים א-ו-ס-ט-י-א-ו-א-ר-ט-ר-י-ט-י-ס  שזה אומר בעצם: אוסטיאו – עצם, ארטרו – מפרק, איטיס – דלקת. כלומר דלקת שמערבת את המפרק והעצם.  

מה קורה לאנשים שיש להם את זה? כאבים. כואב ללכת, לעלות במדרגות, יש נפיחות ולפעמים גם אודם מקומי. האמת שלפעמים כואב כל כך עד שאנשים ממש לא מסוגלים לבצע ריקודי טיק טוק פשוטים. עד כדי כך. 

אז מה עושים? קודם מנסים למנוע את זה. שומרים על משקל, אוכלים בריא, שותים מלא מים (אל תשאלי אותי למה אם לא בא לך הסבר מסובך מידי, פשוט תשתי), וכמובן מקפידים על נעליים נוחות ולא מגזימים עם ספורט כגון קפיצות וריצות ממושכות.  

ומה אם בכל זאת זה קורה? אז אחרי שהבנו שהאירוע המרכזי פה הוא דלקת המפרקים, הרפואה מנסה לטפל בזה בדיוק ולהוריד את הדלקת.  

בהתחלה נותנים טיפול תרופתי בנוגדי דלקת. זוכרת אדוויל כשכאב לך הראש? אז בעצם זה תרופה ששייכת למשפחת כדורים שתפקידם לעצור דלקת. הבעיה היא שהשפעתו זמנית והכאבים חוזרים כשהשפעתו פגה. גם אי אפשר לקחת את זה כל הזמן כי זה יכול לעשות בעיות אחרות כמו לפגוע בכליות ובקיבה. גם הכדורים האחרים שנותנים לכאבי מפרקים כאלו כמו ארקוקסיה, אטופן ואחרים, הם בעצם כמעט אותו הדבר כמו האדוויל. אותה הגברת בשינוי אדרת.  

אז מה עושים הלאה? ברוב הפעמים הרופא ימליץ על זריקות לתוך המפרק. בדרך כלל מזריקים סטרואידים שהם בעצם חומרים שנלחמים נגד דלקת, אך גם במקרה זה ההשפעה זמנית, בד”כ כמה שבועות עד חודשים בודדים וצריך לחזור על הזריקות שוב ושוב. זכרי שגם הכדורים וגם הזריקות לא מטפלות בבעיה עצמה של שחיקת הסחוס והעצמות, אלא רק בדלקת שנגרמת כתוצאה מכך.  

אז לאן ממשיכים אם כל זה לא עוזר מספיק? ברוב הפעמים הולכים למוסך ומחליפים חלקים, או במקרה שלנו מחליפים את המפרק. ישנם רופאים אורטופדים שעוסקים בהחלפות מפרקים. בד”כ מדובר במפרקי הברכיים והירך ולפעמים גם במפרק הכתף. הניתוחים של היום מוצלחים מאוד ורובם מביאים להיעלמות או שיפור משמעותי בכאבים. למרות זאת, בכ15% מהמקרים גם לאחר ניתוח ישנם כאבים כי הדלקת לא חולפת ומומלץ טיפול משלים להפחתת הכאבים והדלקת. 

אז מה הוא הפתרון החדשני? או אז אני שמח ששאלת ילדה נבונה שלי, מה גם שזה במקרה מה שאבא עושה.  

בשנים האחרונות התפתחה שיטה חדשנית לעצור את הדלקת לאורך זמן. בעצם כבר מזמן ידוע שדלקת לא יכולה להתקיים בלי אספקת דם קבועה ומוגברת. הדם הוא כמו אוכל בשביל הדלקת, ככל שיש יותר היא תגדל, ובלעדיו לא תוכל להתקיים. זו הסיבה שבאזורים דלקתיים יש יותר כלי דם לא תקינים שתפקידם להזין את האזור הדלקתי.  

אז השיטה החדשה נועדה לטפל בדיוק בזה. באמצעות צינתור (שזה בעצם דקירה קטנה ביד או במפשעה), אנחנו מגיעים לכלי הדם הקטנים במפרק (ברך, ירך, או כתף) וסותמים אותם עם חומר מיוחד. כך בעצם אנחנו “מרעיבים” את הדלקת עד שזו חולפת. השיטה יעילה גם בכדי להעלים או להפחית את הכאבים ובכך לדחות את הניתוח, ובמיוחד מהווה פתרון יחידי כמעט למטופלים לאחר ניתוח אשר הותרו עם הכאבים. 

היתרון הגדול הוא שמדובר בפעולה בהרדמה מקומית (כמו רופא שיניים) והמטופל משתחרר באותו היום מבית החולים או מקסימום בבוקר למחרת. המחקרים מראים שהפעולה מוצלחת מאוד ומסייעת בהיעלמות או צמצום משמעותי של הכאבים לתקופה ארוכה של שנים ולפעמים מונעת או משהה את הצורך בניתוח.  

המטופל חוזר לפעילות יום אחרי הפעולה, ואמנם בשבועיים הראשונים לאחר הפעולה עדיין אי אפשר לעשות ריקוד לטיק טוק כי ישנה רגישות מקומית באזור ולפעמים אדמומיות בעור שסביב המפרק, אך בהמשך הכאבים משתפרים משמעותית או חולפים עם שיפור ניכר באיכות חייו של המטופל.  

אז מה עושים בכדי לזרז את ההחלמה אחרי הפעולה? בשבועיים הראשונים לא עושים ספורט, מקררים את המקום עם כואב ולוקחים כדור נגד כאבים במידת הצורך. אחרי שבועיים מתחילים פעילות ספורטיבית קלה, בעדיפות שחייה כי זה מעמיס הכי פחות על המפרקים ומאידך מפעיל אותם.  

טוב, אני רואה שאת כבר ישנה ואני מדבר לעצמי, תודי שזה היה יותר טוב מ”מעשה בחמישה בלונים” וגם לצערי את כבר גדולה מידי בשביל זה…