כימואמבוליזציה –(Chemoembolization)

כימואמבוליזציה הינו טיפול המאפשר הזרקה של חומרים כימותרפיים ישירות אל כלי הדם המספקים גידול סרטני בכבד. בנוסף לתרופה מוזרק גם חומר סינתטי הנועד לחסום את כלי הדם המספקים את הגידול. שיטה זו מאפשרת ריכוז גבוה של החומרים הכימותרפיים לאורך זמן רב יותר במיקום הטיפול המיועד. בכך, נמנעת זליגה של הכימותרפיה אל רקמת הכבד הבריאה ולשאר הגוף.

כימואמבוליזציה משמשת לטיפול בסרטן ראשוני בכבד (בעיקר מסוג הפטומה\HCC), אך גם לתהליכים משניים שהתפשטו לכבד (גרורות) מסוגים שונים.

פעולה זו מתבצעת על ידי רדיולוג פולשני מומחה באונקולוגיה פולשנית. הפציינט מושכב על מיטת הטיפולים בחדר צנתור ומחובר למסכים העוקבים אחר הדופק, לחץ הדם ורמת החמצן. תחילה אזור הכניסה לעורק מורדם בעזרת הרדמה מקומית. ניתן גם להשתמש בחומרי טשטוש קלים. לאחר מכן הרופא דוקר עורק במפשעה (או בשורש כף היד) באמצעות מחט חלולה, דרכה מעביר תיל קטן ועל גביו מוחדרת לעורק שרוולית דקה (לרוב בקוטר של כ-2-3 מ”מ). דרך השרוולית הרופא מחדיר צינורית חלולה ודקה (צנתר ובתוכו לרוב מיקרו-צנתר זעיר). בעזרת שיקוף והזרקת כמות קטנה של חומר ניגוד, הרופא מקדם את הצנתר אל אתר הטיפול. כאשר קצה הצנתר או המיקרו-צנתר ממוקם באזור הגידול מוזרקת כמות קטנה של חומר ניגוד כדי להבדיל בבירור בין העורקים המספקים את הכבד הבריא לבין אלו המספקים את הגידול. הצנתר ממוקם באזור האופטימלי המיועד לטיפול, תוך הימנעות ככל הניתן מפגיעה ברקמת כבד בריאה ובזליגה מחוץ לכבד.  בשלב זה מוזרק החומר הכימותרפיה אשר מחוברת לחלקיקים זעירים. לאחר השלמת ההליך, הצנתר מוצא מהגוף והשרוולית מוסרת גם היא ולחץ מופעל באזור הדקירה. אין תפרים גלויים בעור. הפתח הזעיר מכוסה בפלסטר. ההליך מסתיים בדרך כלל תוך כשעה-שעתיים.

הסיכונים ותפועות הלוואי העיקריים בפעולה זו הם דימום מאזור דקירת העורק וזליגה של החלקיקים אל מחוץ לכבד, תופעות לוואי של כימותרפיה (מופחתות בצורה משמעותית ביחס לכימותרפיה הניתנת בצורה סיסטמית), פגיעה בתפקוד הכבד (אשר הינה לרוב זמנית וחולפת) והופעה של חולשה, ירידה בתיאבון, כאבי שרירים ובטן עליונה וחום (עד 38.5).

לרוב המטופל נשאר להשגחה בלילה לאחר הפעולה באשפוז ובהתאם למצבו הכללי ולתופעות הלוואי משתחרר לביתו ביום למחרת.

מאת: ד”ר אחיהוד בנדט – מנהל תחום רדיולוגיה פולשנית